פליאו בנטו

בהשראת כתבה בויינט התחלתי לחשוב קצת יותר על האוכל שאני לוקחת לעבודה. מקומות העבודה שלי מעולם לא מימנו או השתתפו בהוצאות המזון שלי (למעט ארקפה בימי הזוהר) ושמתי לב שהעובדים האחרים קנו\הביאו מהבית בעיקר סלטים.

סלט בתור ארוחה שלמה תמיד נראה לי מוזר. פשוט לא מרגיש נכון (ואותי אישית מרעיב עוד יותר).

בנטו

תקופה די ארוכה התעניינתי בבנטו, שהוא בעצם הגרסה היפנית לקופסת האוכל המערבית. מעבר לפן האסטתי, הערכתי את את הצד הבריאותי- היפני הממוצע אמנם בעל תוחלת חיים דומה לזו של מקבילו המערבי אבל אין ספק שהוא רזה יותר.

על פי הבלוג האגדי Just Bento, "(...)יחס מנות החלבון, הפחמימה והשאר בבנטו מסורתי הוא של 4:2:1, כלומר 4 חלקי אורז ל2 חלקי חלבון לחלק אחד של מרכיב אחר". כמות צריכת הקלוריות היומית המומלצת לבחורה בגודל וברמת הפעילות שלי היא 2100-2500 קלוריות ביום, כלומר 700-830 קלוריות בארוחה, אם אוכל 3 ארוחות מסודרות ביום, כמו שאמא תמיד לימדה.

אבל זה לא מעניין כי...

פליאו או תזונה קדמונית או איך חזרתי להקשיב לגוף שלי

מר קדמוני הסביר את זה בצורה הכי טובה. באמת שלא מצאתי מה להוסיף על דבריו.

בצורה הכי מתומצתת, תזונה פליאוליתית לעצלנים שלא לחצו על הקישור (למרות שכדאי):

החקלאות קיימת רק בסביבות ה-10,000 שנים בעוד שבני האדם מתפתחים הרבה יותר זמן. 

הדגש הוא על המנעות מדגנים ודברים תעשייתיים ודגש על בשר איכותי (על כל סוגיו ומינוי), ירקות ואוכל שקרוב לאיך שהטבע ברא אותו. כלומר ביי ביי ל'עוף-טוב' וסלטים מוכנים מהסופר.

לא לספור קלוריות, לאכול מתי וכמה שהגוף אומר. לא השעון ולא אמא. להפעיל את הראש, לקרוא תוויות מזון, להתאים את הנוסחה הכללית לעצמך ולאורך החיים שלך, לא להיות קיצוני.

הנה דוגמה קטנה:

קופסת אוכל לצהריים בשביל הבחור שלי. אני משלבת קמח מדי פעם במעבר ההדרגתי לפליאו כי הוא לא כל כך בעניין: קרפלעך בשר מבושל ומוקפץ ברוטב צ'ילי עם בצל ירוק לקישוט וביצים קשות כתוספת חלבון. מיקס ירקות- שעועית ירוקה, אפונה ותירס קפואים מוקפצים עם שעועית ברוטב עגבניות. הסלט המקושט מימין הוא של עגבניות שרי וצנונים עם פטרוזיליה וציפור גבינה לקישוט.